הבאנר אינו מטרה בפני עצמו. המכריע הוא אם האתר ניגש למכשיר או מטמיע שירותים שאינם נחוצים בהכרח.
השאלה „באנר כן או לא“ תלויה בבדיקה אחת: האם האתר ניגש למכשיר הקצה ללא צורך טכני? עמוד מידע גרידא עם גופנים המוגשים מקומית, ללא אנליטיקה, ללא סרטונים מוטמעים וללא פיקסלים שיווקיים אינו זקוק לבאנר הסכמה — גם לא להערה „אנו משתמשים רק בעוגיות הכרחיות טכנית“ אם לא מוגדרות עוגיות כלל. להפך, די בשירות אחד המחייב הסכמה (Google Fonts מ-Google, הטמעת YouTube, Google Analytics) כדי להפעיל את חובת הבאנר.
הסכמה פעילה ומדעת וחסימת גישה המחייבת אותה הן חיוניות. הרוב הגדול של הרשויות בדוח EDPB מבקר היעדר אפשרות סירוב בשכבה עם כפתור אישור. עיצוב מטעה עלול לפגוע בהסכמה; יש לבחון את המקרה המסוים ואת הכללים הלאומיים.
השגיאה הטכנית הנפוצה ביותר היא הבאנר „הקוסמטי“: הוא מוצג, אך סקריפטי המעקב כבר פועלים ברקע. אפקטיבי הוא רק פתרון שחוסם את הסקריפטים בפועל עד שקטגוריה משוחררת — בין באמצעות חוסם סקריפטים ובין באמצעות ה-Consent API של הכלים הרלוונטיים. לאחר ההגדרה בדקו בחלון פרטי: האם לאחר לחיצה על „דחייה“ באמת לא נטען דבר מ-google-analytics.com, connect.facebook.net או מארחים דומים?
לפי סעיף 25(1) ל-TDDDG, כל גישה שאינה נחוצה למכשיר דורשת הסכמה מוקדמת. פטורות רק פעולות נחוצות בהחלט (סעיף 25(2)). באנר שטוען כלי מעקב למרות «סירוב» או מסתיר את «סירוב» אינו עומד בדרישות.
הבדיקה החינמית מנתחת את קוד ה-HTML שסופק ומציגה אילו שירותים מוטמעים, האם זוהה באנר העוגיות, והאם קיימים קישורים למדיניות פרטיות ולפרטי יצירת קשר — עם סיווג לכל ממצא. אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
טקסט זה הוא מידע כללי למיטב ידיעתנו, ולא ייעוץ משפטי. למקרה פרטני, פנה למשרד עורכי דין המתמחה בדיני מחשבים ומידע.