מסגרת iframe עם google.com/maps או Maps JavaScript טוענת משאבים מ-Google (ארצות הברית) בעת פתיחת הדף, ועשויה להציב מזהים.
בעת הטמעת Google Maps יש שתי דרכים שונות טכנית עם אותה בעיית הגנת נתונים: ה‑iframe הפשוט (google.com/maps/embed) ו‑Maps JavaScript API עם מפתח API משלו. שתיהן טוענות בעת פתיחת העמוד משאבים משרתי Google בארה״ב, מעבירות בכך את כתובת ה‑IP ויכולות להגדיר מזהים. עבור הפונקציה הבסיסית של העמוד מפה אינטראקטיבית לעיתים רחוקות הכרחית בהחלט — לכן חל סעיף 25 פסקה 1 ל‑TDDDG.
הפתרון הסטנדרטי הנקי הוא הטמעה בשתי לחיצות: עד הלחיצה מוצגת רק תמונת תצוגה מקדימה מקומית או גרפיקה סכמטית של הכתובת, ורק לאחר מכן נטענת המפה האמיתית. עבור WordPress, TYPO3 ובוני האתרים הנפוצים יש לכך בלוקים מוכנים; חשוב שתמונת התצוגה המקדימה תהיה מקומית ולא תקרא בעצמה ל‑Static Maps API של Google.
מי שאינו זקוק לאינטראקטיביות לרוב יוצא נשכר יותר עם חלופה: קישור פשוט „תכנן מסלול“ (פותח את Google Maps או Apple Maps בלשונית חדשה), גרפיקת מפה סטטית שיצרת בעצמך או הטמעת OpenStreetMap דרך ספק חסכוני בנתונים כמו פתרון uMap או MapLibre. וריאנטים אלה אינם מעבירים נתונים ל‑Google בעת פתיחת העמוד.
קריאת המפה בדרך כלל אינה נחוצה בהכרח לפונקציית הבסיס של הדף, ולכן חל סעיף 25(1) ל-TDDDG. ללא הסכמה או פתרון של שתי לחיצות, חסר הבסיס; יש להצדיק גם את ההעברה לארצות הברית.
הבדיקה החינמית מנתחת את קוד ה-HTML שסופק ומציגה אילו שירותים מוטמעים, האם זוהה באנר העוגיות, והאם קיימים קישורים למדיניות פרטיות ולפרטי יצירת קשר — עם סיווג לכל ממצא. אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
טקסט זה הוא מידע כללי למיטב ידיעתנו, ולא ייעוץ משפטי. למקרה פרטני, פנה למשרד עורכי דין המתמחה בדיני מחשבים ומידע.