דף הבית › ידע › מערכת ניהול תוכן
WordPress עצמו אינו בעייתי — נושאי הגנת המידע מגיעים כמעט תמיד דרך ערכות נושא, תוספים ותוכן מוטמע.
בפועל, רוב בעיות הפרטיות ב-WordPress נמצאות בשלושה מקורות: התבנית, שלעיתים קרובות טוענת Google Fonts או ערכות אייקונים מ-CDN חיצוניים; תוספי שיווק וניתוח שכותבים את קוד המעקב ישירות ל-<head> ללא תשאול סטטוס הסכמה; ועורך הבלוקים, שפותר הטמעות YouTube, Maps ו-Twitter מיד בטעינת הדף. כל אחד מהמקורות האלה ניתן לנטרול בנפרד.
תוסף הסכמה לבדו אינו מספיק אם הוא לא באמת חוסם את הסקריפטים. תוספי באנר רבים רק מציגים את ההודעה בזמן שתוספי המעקב נטענים במקביל. מה שעובד זה פתרונות שמעכבים את העוקבים המוכרים דרך חוסם סקריפטים או מתערבים עמוק בתוספים הרלוונטיים (למשל דרך ה-consent API שלהם).
פונקציות הליבה של WordPress הן כשלעצמן לא מזיקות, למעט חריג אחד: סקריפטי האמוג'י טוענים כברירת מחדל את s.w.org ויכולים — בהתאם להגדרה — לגרום לחיבור חיצוני. Gravatar באזור התגובות מעביר בנוסף hash של כתובת האימייל ל-automattic.com. את שניהם אפשר לכבות בכמה שורות ב-functions.php או תוסף קטן.
מקורות נפוצים: ערכות נושא הטוענות Google Fonts מ-Google; תוספי אנליטיקה או שיווק ללא לוגיקת הסכמה; בלוקים מוטמעים של YouTube/Maps; אימוג'ים ו-Gravatar משרתים חיצוניים. לכל גישה שאינה נחוצה חל סעיף 25(1) ל-TDDDG.
הבדיקה החינמית מנתחת את קוד ה-HTML שסופק ומציגה אילו שירותים מוטמעים, האם זוהה באנר העוגיות, והאם קיימים קישורים למדיניות פרטיות ולפרטי יצירת קשר — עם סיווג לכל ממצא. אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
טקסט זה הוא מידע כללי למיטב ידיעתנו, ולא ייעוץ משפטי. למקרה פרטני, פנה למשרד עורכי דין המתמחה בדיני מחשבים ומידע.